לא, בטח שלא - הרי זה מגוחך - רק ישויות חושבות, מרגישות ובעלות תודעה כלשהי מסוגלות לקבל החלטות, לא? כיצד עצי אורן או כל עץ מכל סוג שהוא יוכל לקבל החלטה? הרי אין להם אפילו את מערכת העצבים שתוכל לתמוך בכך. ובכן - אני מעוניין [לנסות] לטעון אחרת, ובמיני-מאמר זה אציג תפיסה שנויה במחלוקת(?) - כן, עצי אורן, וכמותם עצים וצמחים אחרים וכל אורגניזם באשר הוא (כמעט) מסוגלים לקבל החלטות וגם מחליטים! ואיך כל זה קשור לתודעה האנושית ורצון חופשי?

וואו, אוקיי.. טענה די קיצונית ויש שיגידו אפילו מגוחכת - לפני שתמשיכו לקרוא אני מוכרח לעצור ולספר לכם סיפור על איש יקר ואהוב במיוחד בשם מנשה. מנשה קם בבוקר, צחצח שיניים, הכין לעצמו שייק מאצ’ה ברמה שלא מביישת את התל-אביבית הממוצעת, יצא מהבית, עלה לרכבו והחל לנסוע. לפתע בראשו של מנשה עלתה התהייה שעלתה בראש של כל אחד ואחת מכם קוראיי הנכבדים - “פאק, נעלתי את הבית?”

מנשה בדיוק לקראת צומת מכריעה ועליו לקבל החלטה גורלית - לחזור בחזרה דקה אחת שלמה על מנת לבדוק אם אכן נעל את דלת ביתו, או שיקח את הסיכון וימשיך בנסיעתו לעבר העבודה הלא נחשקת בעליל שלא (מנשה רו”ח במשרד עורכי דין מזה כבר 18 שנים, קצת נמאס לו מהשגרה). ובכן - על מנשה לקבל החלטה! מה קורא שם במוחו באמת בעת והוא מעוניין לקבל את ההחלטה? מה ההבדל בין ההחלטה שקיבל לקום בבוקר (והאם בכלל קיבל החלטה לקום? הרי זה הרגיש לו כאילו פשוט קם וזהו) או לבין ההחלטה לצחצח שיניים בכלל ולבין ההחלטה לחזור לביתו לבדוק האם נעל את הדלת? יש הבדל מהותי בין אותם סוגים של החלטות? ספוילר: מנשה החליט להמשיך לנסוע ולקח את הסיכון, מאוחר יותר כשחזר לביתו גילה שגנבו לו את הטלוויזיה, נעלי הגולף ואת הכלב שלו מסוג צ’יוואואה העונה לשם מושמוש.

מתנצל שהלאתי אתכם בפרטי הסיפור של מנשה היקר, לא היה צורך בסיפור כה ארוך, לפחות עכשיו יש בידיכים ההבחנה בין סוגי ההחלטות, בואו ננסה לעמוד על טיבן ומהותן האמיתי של סוגים שונים של החלטות - יש לפחות שניים: החלטות מודעות - כאלו שאנחנו עושים בצורה מודעת, אקטיבית. והחלטות לא מודעות - כאלו שאנחנו עושים בצורה חסרת מודעות, פאסיבית. [אם כן, האם החלטה שהיא פאסיבית נוכל לקרוא לה בכלל החלטה? במידה ולא ומדובר במשהו אוטומטי לחלוטין, האם זו החלטה? אצטרך להגדיר מהי ‘החלטה’ בהקשר זה גם כן]

עצי האורן שלנו אכן מקבלים החלטות, ועוד מעט נבין איך כל זה מתקשר לרצון חופשי - ההחלטות שהם מקבלים לא באמת מתקבלות, הרי כדי “לקבל” החלטה צריך ישות מודעת כלשהי שתבחר בין כמה אפשרויות בצורה מודעת, תשקול את האפשרויות על סמך אירועי העבר והניסיון או על סמך עקרון לוגי כלשהו, כשעצי אורן בוחרים לצמוח לכיוון מסוים הם לא עושים רשימת יתרונות וחסרונות, מהצד זה אפילו נראה שאין “החלטה” - הם פשוט.. צומחים.

עתה נביט בעץ מסוג אורן העומד בחצר ביתו של מנשה שלנו - אותו שתל בהיותו בין 22 בגינתו אשר קיבל בירושה מסבא מנשה האורגינל, במשך עשורים (מנשה בן 48 כיום, כבר לא בחור צעיר) צמח לו העץ לגובה רב המתנשא כיום למעל 25 מטר! שאלתי אליכם היא זו - מדוע ענפים מסוימים יוצאים לכיוון כזה או אחר? מדוע העץ נוטה טיפה ימינה לעומת שמאלה? כאשר העץ נתקל במחסום בדמות גג הבית של מנשה, כיצד “בחר” לעקוף אותו ומדוע דווקא כך?

כאן הליבה של השאלה שלנו - האם עצי אורן מחליטים? ובכן, כן! ענינו על זה כבר ונדייק - עצי אורן מקבלים החלטות כאורגניזמים חסרי מערכת עצבים ויכולת מחשבה - בצורה לא מודעת. העץ לא מפעיל שיקול דעת או מודלים מנטליים כדי להחליט באיזה כיוון לצמוח - השמש מכוונת אותו והוא נוטה ‘לבחור’ את הנתיב האידיאלי עבורו על סמך משתנים רבים.

מהם אותם המשתנים? מדובר במשתנים מ2 סוגים מרכזיים הנחלקים ל2 קטגוריות

• משתנים התלויים בגורמים חיצוניים אשר לא בשליטתו כגון משב הרוח, עוצמת השמש, עננים, מיקום הנטיעה שלו וכו’
• משתנים התלויים בגורמים פנימיים אשר לא בשליטתו: התורשה, סוג העץ שהוא, חוזק ענפיו וכו’

משתנים התלויים בגורמים חיצוניים ופנימיים אשר כן בשליטתו (מה הכוונה? ובכן העץ לא מחליט באופן מודע, אבל לאור כל אותם משתנים שציינו - העץ “מחליט” מה לעשות וכיצד - יש לו אשליה של בחירה, הרי הוא נתן לחסד כל אותם אירועים קודמים.

הבטחתי בפסקה הראשונה של המאמר שאספק תשובה על איך כל זה קשור לתודעה האנושית והרצון החופשי, חבריי, זאת הסיבה שדיברנו על מנשה והעץ שלו עד כה, וזו הסיבה שהשאלות האלה עלו וזו גם הסיבה שנשארתם לקרוא עד הלום.

למה כל זה מעניין אותנו בכלל? ובכן, במובנים רבים - אנחנו דומים מאוד לעץ - הבחירות שאנחנו מקבלים בחיינו נתונים גם לחסדם של התורשה והסביבה שלנו, כל אותם אירועי עבר שהביאו אותנו להווה בו אנחנו נמצאים וגורמים לנו לבחור לאכול אפרסק ולא ענבים, להתחתן עם אן ולא טל, ללמוד פסיכולוגיה ולא כלכלה. במובן מסוים, הרבה מהחלטותינו, מהקטנות והיומיומיות לגדולות והמשמעותיות, הן תוצר לוואי של כל מה שהתרחש בעבר.