האם ה’אני’ הוא אשליה?
מהו אותו אני? וכוונתי היא לתחושת העצמי שיש לכל אחד מאיתנו - מה גורם לאותו עצמי להרגיש כל כך קבוע? איך אני יודע מי אני באמת? והאם אני “האמיתי” הוא מי שאני כאשר אני לבד, עם חברים, עם בני משפחה או עם אנשים זרים? מה זה בכלל אומר האני האמיתי? יש אני יותר נכון? למה בכלל אנחנו מתכוונים כשאנחנו מדברים על המושג הזה? ממה מושפע אותו ‘אני’ והאם הוא מעוצב על ידי הסביבה בלבד או שאלמנטים תורשתיים משחקים תפקיד משמעותי? והאם אותו אני הוא בכלל… אשליה?
בהגדרה הבסיסית ביותר, תחושת האני היא סך הכל הסיפור שהמוח שלנו מספר לנו על מי אנחנו בעולם, הסיבות, הדרכים והבעיות שנוצרות מבחינה פסיכולוגית כחלק ממנגנון אבולוציוני זה הן סיפור אחר - ונתמקד בהן גם כן בהמשך הפוסט, לבנתיים בו נביא את אותה תפיסה שכולנו חווים.
לכולנו יש מעין תפיסה פנימית של מה זה אומר להיות אנחנו - התפיסה הזו אינה מוגבלת בתקופות זמן - מבחינת המוח, האני של גיל 5, גיל 15 וגיל 25 הם כולם אותו אדם אחד, יחיד ומתמשך, למרות שבפועל לא כך הדבר גם פיזית וגם מנטלית - אך המוח מחויב ליצור סיפור מתמשך עלינו כדי להתמודד עם המציאות.
קודם כל אבהיר, כשאני אומר ‘אני’ אני מתכון לתחושת העצמי - The Self - ההוויה הפנימית של איך אני תופס את עצמי ביחס לעולם, לאנשים אחרים וכו’. מכאן והילך אשתמש במונח העצמי לתיאור התפיסה הזו לשם נוחות.
מה הסיבות, והאם בכלל ישנן סיבות טובות - לחשוב שהעצמי הוא אשליה ותו לא? מה הכוונה בכלל אשליה? כלומר זה לא אמיתי? המוח שלי עובד על עצמו - מה זאת אומרת בכלל עובד על עצמו - העצמי עובד על העצמי ביצירת העצמי?? אז זה לא קיים? ובכן, כן - זה לא באמת ‘קיים’ כפי ששולחן עץ או כוס מים קיימים פיזית בעולם - מדובר במודל מנטלי שנוצר במוח האנושי כדי לספק לנו יכולת התמודדות ושרידה גבוהה יותר מול העולם - הרי אם אני בקונפליקט פנימי ואין משהו אשר יאגד את הדרך בה אני תופס את העולם והמציאות ככלל - זה לא יעיל מבחינה אבולוציונית.
ראו לדוגמא בני אדם אשר חווים הפרעת פיצול אישיות (DID) - לפי ה DSM-5 (התנך של הפסיכאטרים לתיאור תסמינים, הפרעות וחוויות מנטליות ו.או נפשיות) והפסיכולוגיה המודרנית - בבני אדם אשר מתמודדים עם הפרעה נפשית זו, כשם ההפרעה - נוצר מעין פיצול אישיותי, המוח תווה מספר רב של ‘עצמי’ אשר חיים בגוף אחד. לדוגמא, אישה בת 25 אשר נולדה בשם ג’וליה, אוהבת לשמוע מטאל בזמנה הפנוי וקוראת לכלבה שלה ג’ני, יכול לנבור לו ילד בן 9 העונה לשם לקס, שמתחבר יותר למוזיקת פופ רגועה וקורא לכלבה בשם אחר לגמרי (אולי הדוגמא של הכלבה לא מעולה, בכל מקרה אם קיים מקרה כזה, זה מצער עבור הכלב שכנראה מבולבל במיוחד). בקיצור, בגוף אדם אחד ויחיד יכולים לנבור מספר רב של זהויות, ברוב המקרים מדובר במספר בודד של עד ארבע אישייות שונות, אך יש מקרים מתועדים של עשרות(!) ‘אני’ שונים בגוף אחד.
מקרה נוסף אשר תורם למחנה שטוען כי העצמי הוא אשליה הוא במקרים חמורים של אפילפסיה - כאשר מסירים חלקים משמעותיים מהקורפוס קולוסום - הנתח המוחי אשר מחבר בין ההמיספרה השמאלית לימנית - אותה הפרדה עלולה לגרום לחוסר תקשורת בין ההמיספרות וליצירת שני מוקדים שונים של תחושת עצמי - אחד אשר עונה לגירויים ויזואלים ואחד אשר עונה לגירויים אודיטוריים.
—
נעצור לרגע עם הדוגמאות כדי להסביר ממה מורכב אותו אני, גם אם הוא אשליה (ועדיין אין לנו תשובה מספקת) וגם אם הוא דבר קונקרטי וממשי - דבר אחד ניתן לומר עליו בהכרח והוא שאותו עצמי אכן קיים בכל אחד מאיתנו (מקרים בודדים שלא… מה קורה אם אין תחושת עצמי?) אותו עצמי מורכב מהזכרונות, הרגשות, הרשמים החושיים, השפה, הפחדים, הרצונות והתשוקות שלנו - כל חוויות העבר שלנו מהרגע שהתחלנו להיווצר ברחם אימנו ועד הרגע הזה - אותו עצמי התפתח ועודו ממשיך להתפתח.
לפני שנחזור לשאלתנו המקורית - האם האני הוא אשליה - נענה אחת ולתמיד על השאלה המרכזית - כשאנחנו אומרים ‘אני’ או ‘עצמי’ - למה אנחנו מתכוונים? ובכן, בדיוק לזה - המוח תווה מכל חוויות העבר שלנו - בין אם חיצוניות ובין אם פנימיות את אותה תחושת עצמי - וזו התחושה שגורמת לנו לחשוב שאנחנו מדברים על משהו קונקרטי. כששואלים אתכם ‘מי אתם’ - מעבר לתשובה הבנאלית של השם שלכם, עבודתכם ומקום מגוריכם ואולי קצת פרטים על האנשים הקרובים שלכם - מסתתרת תשובה עמוקה יותר - מה הרצונות העמוקים ביותר שלכם, האם תחושת הביטחון שלכם גבוהה או נמוכה? אתם נוטים לתכונות מסוג קיצון כזה או אחר, יש לכם הפרעות קיצוניות או חוויות טראומטיות שהנרטיב שלכם אומר שהם עיצבו את מי שאתם - כל אלו הם המרכיבים שמהם המוח תווה את תחושת העצמי.
אז… האם האני הוא אשליה? פילוסופים, מדעני מוח ופסיכולוגים התעסקו בשאלה הזאת במשך עשורים, מאות שנים וחלקים אפילו אלפי שנים עד יוון העתיקה - אין תשובה חד משמעית, אנחנו עדיין בתהליכי חקירה של אותו קונספט תודעתי. המחקר המודרני מצביע על כך שייתכן מאוד שכך הדבר, במיוחד לאור העובדה שחוויות כאלו ואחרות משפיעות על תפיסתנו אנו.
העצמי מורכב מסך כל חוויותינו והוא גמיש במיוחד, הוא נוטה להשתנות ולהתעצב בעיקרו בגיל ילדות עד שאנחנו מתבגרים וככל הנראה פחות פלסטי באזור גיל 25 - שם תחושת העצמי שלנו כבר די מעוצבת ומכאן והילך (כל עוד לא חווינו חוויה פסיכדלית כזו או אחרת) יהיה די קשה לשנות את הבסיס של אותו נרטיב.